החלטה בתיק ת"א 18020-01-09

בפני בקשה לזימון עד.

1.         התובע עו"ד אבי נימצוביץ תובע את החברה הכלכלית לקרית שמונה, חברת הארגז בע"מ, עירית קרית שמונה ואחרים בגין חיובו ככונס נכסים בחובות ארנונה החלים על נכס בקרית שמונה, שנמכר על ידו לחברה הכלכלית לקרית שמונה הנתבעת 1 ולחברת הארגז הנתבעת 2. הנכס נמכר מתוקף תפקידו ככונס נכסים בתיק הוצל"פ 01-08759-72-1 (תל- אביב) לצורך פרעון חובותיה של החייבת, חברת סלילים חולה בע"מ. טענתו העיקרית היא, כי על פי הסכם המכר בין הצדדים התחיבו הנתבעות 1-2 לשאת בחובות הרובצים על הנכס בגין אי תשלום מיסי הארנונה ואגרות המים במהלך תקופת הכינוס ועד למסירת הנכס לידיהם בפועל  .

2.         בבקשה זו שבפני מבקש עו"ד נימצוביץ, לזמן לעדות את רו"ח אלעד יריב, אשר כתב דוח ביקורת עבור הנתבעת 8- המשיבה בבקשה זו-עירית קרית שמונה, אשר עניינו נגע למכירת נכסי העיריה בחברה הכלכלית ובקשר להתנהלותה בתהליך מכירת הנכס  נשוא התביעה העיקרית.

3.         לדבריו, במסגרת הליכי גילוי המסמכים בתיק,הומצא לידיו גם דוח הביקורת האמור. בשל כך, מבקש הוא להעיד את עורכו.

4.         מנגד טוענת המשיבה 8-עירית קרית שמונה, כי אין לזמן את רו"ח אלעד יריב לעדות. שכן, הדוח שנכתב על ידו ביום 19/9/2005, נכתב עבור המבקר הפנימי של העיריה. על כן חלה עליו הוראת סעיף 170 ג1  לפקודת העיריות (נוסח חדש), הקובע, כי דוח מבקר או כל מסמך שהכין מבקר במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי. על כן יש לדחות את בקשת המבקש. 

5.         נוסחו הבהיר של סעיף 170ג1 לפקודת העיריות(נוסח חדש) מדבר בעד עצמו בקובעו:

" דוחות המבקר, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או שהכין מבקר העיריה במילוי תפקידו, לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי".

הוראה דומה מצויה בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992.

משכך,, ממצאיו העובדתיים של דוח ביקורת ומסקנותיו אינם מהווים ראיה קבילה בהליך משפטי. נראה כי מטרת הוראות סעיף 170ג1 לפקודת העיריות וסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית http://www.nevo.co.il/law_html/law01/041_001.htmהיא להבטיח למבקר ולכל מי שמסר לו מידע אודות מושא הביקורת על פי דרישתו, כי יוכלו לפעול באופן חופשי וללא כל חשש שמא תוכן המידע שנמסר ו/או הדו"ח שהוכן בעקבותיו, ישמשו ראיה נגדם בהליך משפטי.

מאחר והדו"ח האמור הינו ראיה בלתי קבילה, שאף לא ניתן יהיה להגישה כראיה "בדלת האחורית", לא ניתן אף להביא עדים  שיעידו על תוכנה. משכך, אין כל מקום לזמן את רו"ח אלעד יריב לעדות.

6.         בהערת אגב אציין, כי סעיף 170ג1 אינו מהווה משום הוראת חיסיון, אלא הוראה בדבר אי קבילותם כראיה של המסמכים, אשר הוכנו על-ידי מבקר העירייה במהלך עבודת הביקורת המאפיינת את תפקידו. בכל הנוגע לעובדות הנזכרות במסמכים בלתי קבילים אלה יידרש בעל הדין שכנגד להוכיחן באמצעות ראיות עצמאיות (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בעמ' נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט (4) 54, (1995)).

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: